|
2/2/2005 19:43
|
ורד
|
מאת:
|
|
חייבת לומר
|
כותרת:
|
שממש לא הבנתי מה הרב יואל רוצה לומר? העובדה ש"השמאל" כמו שהוא קורה לזה היום "מחבק" את שרון, זו ממש לא הוכחה לשנאת המתנחלים בשמאל. אם זה אכן נכון, והשמאל מחבק את האיש, הרי זו ההוכחה לכך שאין כאן דבר אישי. להפך. מעשיו יקרבוהו, ומעשיו ירחיקוהו.
ואגב, חייבת לציין שעל בסיס אישי, אין לי בעיה עם אנשים שמחזיקים בדעות ימניות. יש רבים שאני לא מתה עליהם, אבל זה סתם מטעמים של חניוקיות יתר ויישור קו. אבל אחד החברים הטובים שלנו הוא פשיסט איום ונורא, עם נטיות מיסטיות. אבל אני מתה עליו. כשאנחנו ביחד הוא צוחק עלי ואני עליו. הכל בסבבה. כנ"ל אדיר זיק. כן אדיר זיק. חבר טוב של בנהז"ש, שלפני יותר משנה ריאיינתי בנסיון לפענח מה הקטע שלו. איך איש כל-כך נעים הליכות יכול להחזיק בדעות כאלו. מאז אנחנו בקשר (תלוי במצבו הבריאותי).
ועוד דבר אחרון, מבלי להיכנס לתוכן הוויכוח, רק על הצורה: הזכרתי את זה באחת מתשובותיי הקודמות, אבל רציתי להסביר שוב שאני באמת לא מבינה למה חוזרים ומאשימים את השמאל בזה שהוא לא "נחמד" כמו שהוא אמור להיות (לפי איזה ספר חוקים שאני לא ממש מבינה). הרי באותה מידה אני יכולה לתהות איך הימין, שעל דגלו חרותים עמוק ערכים כמו סולידריות בין אחים וערבות הדדית לכאורה, איך הוא לא ממש מקפיד לחבק את השמאל בכל רגע נתון. למה? ומה היה כאן בדיוק בארבע השנים האחרונות? האם הימין שחגג את הנוקאאוט שהנחיל לשמאל פעל במי יודע מה אלגנטיות? האם הוא לא רקד על חורבן אוסלו? שש על כשלון החלום כשהוא מנופף באצבע משולשת ענקית ודורש בצייקנות את ליטרת ה"על חטא שחטאנו לפניך", בדיוק באותה צייקנות מרגיזה שאיפיינה את השמאל אחרי רצח רבין? למה אף אחד אז לא צעק שהשמאל שנקרע בין ההפסד הפרלמטרי שלו ובין קריסת החזון שלו והתפוררות שאיפותיו זקוק לקצת "אימפתיה". אולי כי לשיטת הימין החזון הזה של השמאל הביא על כולנו את גל האימה המזעזע הזה. בדיוק כמו שהשמאל מאמין שחזון הימין מביא אותנו לפי תהום.
אם זה המשחק, אז שהכללים יתחלקו שווה בשווה בין הצדדים. ושיפסיקו לדרוש ממני להתנהל באלגנטיות כאילו מה שאני מאמינה בו הוא רק איזה טרנד חולף.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|