|
20/2/2005 22:16
|
סיס
|
מאת:
|
|
כרגיל, הוזעקתי מהפעוטון לרגל חום אצל שבות
|
כותרת:
|
הלכנו למרפאה, אין שום דבר. היא חזרה לפעוטון, שמחה ועלזה כל היום ושבה ללא חום הביתה... מחר יבדוק אותה טרקטור אייזיק, נראה מה הוא יגיד. נורא מבעסות ההקפצות האלה כל יום.
שיהיה לכן ברור, יקירותיי, הילד השני הוא משהו אחר לגמרי. היכונו לנאום פטרוני ומתנשא ממרום מעמדי כאם לשניים מזה שנה ורבע: זוכרות את החודשים הראשונים אחרי לידת הבכור? זוכרות את הפינוק הזה ביחד? לחסל ערימות ספרים תוך כדי הנקה? לישון יחד עם הגוזל, לקום איתו, לסדר את היום בשלווה על פיו? אז זהו. זה כבר לא ככה בשני. הספר בידיים כשמניקים הוא במקרה הטוב איזשהו מגזין חקלאי עם תמונות של שופלים, ובמקרה הרע איה פלוטו. ותוך כדי טפיחות על שכם הינוקא לאחר גמר ההנקה תמצאו את עצמכן רודפות אחרי הבכור בחצר, ולא לשכוח לשים לב אחרי שהקטן נרדם מה הגדול עושה. ברוב המקרים הוא ינסה לחקור דרכים חדשות ומעניינות להשכמה.
וזה בקטע הטכני ממש.
בעניין הלב- הוא מתרחב, לזה אין צורך לדאוג. בהתחלה הגדול קצת נראה פיל מגושם ליד הפצלוח החדש, ולפעמים ההתאהבות הפתאומית בקטן תופסת אותנו לא מוכנים, אבל זה מסתדר מהר. כל אחד מוצא את מקומו. אלא מאי? הגדול מתחיל להכעיס. ממש. הוא מתנכל לקטן במליון דרכים שלא התכוננתן אליהן בכלל- מהשכמות שכבר הזכרתי, דרך מכות לא מכוונות בכלל (מה, כבר אי אפשר לדלג על השטיח?? אז זהו, שבדיוק עכשיו שוכב שם איזה יצור קטן...) וכהנה עוד הזדמנויות רבות. פתאום קשה להתייחס אליו באמצע הלילה כי בדיוק הצלחת לחזור לישון (ונקווה שהבעל היקר לא יצא פתאום למילואים והגדול פספס והרטיב את מיטתו וצריך להחליף לו פיג'מה- תעזבו את הסדין עכשיו- ובדיוק הברווזון הקטן יונק). אה, וכשהוא פתאום צועק בגלל משהו- כעס, שמחה- ישר את מעיפה מבט מבוהל אל העריסה. העיר אותו? לא? ברוך ה'! ורק אח"כ מתפנה לבדוק את מקור הזעקה. ואם הוא כן העיר אותו, את כועסת. כי הקטן הזה לא מצליח לישון שעתיים רצופות וכולם יודעים כמה חשובה השינה הזו.
כן, השני הזה- העולם כבר לא סובב סביבו. ממש לא. אם כבר, אז הוא צריך להתאים את עצמו לעולם, ויפה שעה אחת קודם. כן, אם צריך להחזיר את הגדול מהגן, אז אין ברירה, הקטן יצטרך להתעטף במעיל ושמיכה (כמובן שבדיוק אז יתחיל גשם זלעפות, מלווה בסופת רעמים מלחיצה) ויצא איתך למסע. אה, וכשתגיעי לגן- אל תצפי ממנו לעזור לך! הוא ידרוש לינוק בדיוק כשהגדול ירוץ אלייך בפנים קורנות (או עצבניות, תלוי מה קרה בעשר הדקות האחרונות בגן). ובאמצע השיחה החינוכית והחשובה ותשומת הלב לגדול, פתאום תכאב לו הבטן. כן, דווקא עכשיו. ואם הוא במקרה נרדם בעגלה ואת יכולה להלביש לגדול מעיל בשקט, תופתעי להסתובב ולגלות שערימת ילדים גוהרת מעל העגלה כי הם מאד רוצים לראות תינוק קטן.
נו, יש מליון דילמות יומיומיות כשהופכים להורים לשניים. והן מועצמות פי כמה וכמה אם את חד הורית. כי לצה"ל, אולי כבר שמתן לב, יש נטייה מאד מעניינת לדרוש את הבעל בדיוק לפני או אחרי לידה.
ברברתי יותר מדי, אני שמה לב. לא הכל שחור אחרי הלידה השניה, אל תבינו לא נכון. אבל קשה. קשה קשה קשה קשה.
אל תנסו להשאר עם שניהם לבד בבית. זה ייגמר בדרבוקה, אני כמעט יכולה להבטיח לכן, לצערי. שיהיה מישהו שיעסיק את הגדול בזמן שהקטן יונק, וישגיח על הקטן באמבטיה בזמן שאת מנגבת לגדול אחרי קקי. אה, כן, שכחתי לספר לכן שני דברים חשובים- מסקר קטן שערכתי, לרוב הקטן יפגוש פורמולה בגיל יותר צעיר. ומה היה המשהו השני? שכחתי.
ורד, אני מקווה שאת מבינה שעבר עליי יום קשה (אליאב חוזר רק בשמונה וחצי ביום ראשון). אני מאחלת לך התמודדות קלה יותר, והרבה כוחות נפשיים.
לא זוכרת כבר למה רציתי להגיב...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|