|
23/6/2005 13:36
|
ורד
|
מאת:
|
|
מצטרפת להחלמות המהירות
|
כותרת:
|
ומודה שרק מתוך דברי הסיסית והצוריצית גיליתי שאביתר לא בטוב. אין לי סבלנות למקדימה - כבר אמרתי?
אתמול התעצבנתי לראשונה על לוי. עיצבון כזה שהיה בעיקר הצגה לבנהז"ש, בז'אנר: אוף נמאס לי, אני לא מצליחה להרדים אותו. ככה זה כבר 3-4 ימים. כל אחה"צ הוא די עירני, מנמנם גג חצי שעה, אני משוכנעת שאחרי האמבטיה הוא יקרוס, ואז הוא יונק ויונק ויונק, אין שם כלום, מבטיחה, מרוקן אותי לגמרי, וממשיך עוד ועוד. וכשאני בטוחה שזהו הוא נרדם ואני קמה: פוף הוא זוקף ראש. אז נכון שהוא מברך אותי בלילות טובים, אבל מה זה צריך להיות? (התפנקה ורד). אתמול האמבטיה נגמרה בשמונה וחצי, ואילו הוא נרדם רק בעשר ורבע. אני ישבתי מעליו וניקרתי בעצבנות, תוך שאני פולטת מדי פעם: נו תישן כבר. שזה כידוע נורא מרגיע תינוקות.
משהו על הנזרק על הסדין (כתבתי מתבדר, לא?). אחד הדברים שהפנמתי הפעם כבר מההתחלה מתורתה של סולטר (שכמובן לא קראתי ולו מילה אחת שלה) זה: בלי לנדנד. רק ממה שלמדתי פה התחבב עלי הפן הזה שמתאמץ לתת מקום לבכי, בלי היסטריית השתקה שלו. כמו שכבר כתבתי אפרופו חוסר הסבלנות של אימא שלי לבכי, הגעתי למסקנה שחלק נכיר ממאמצי מבוגרים "להרגיע" בכי תינוקות, גם כשזה מלווה בפוצי מוצי תינוקי, הוא לפעמים ממש אלים. זה, וגם תיאורי הבלהות של חבריי שמרדימים את ילדיהם בקיפוצים אימתניים על הכדור פיזיו שלהם, הביא אותי להכריז שאני לא בשב"כ ולכן לא מאמינה בטלטולי שווא. בקיצור כשלוי בוכה הוא בידיים שלי, מחובק, מקבל טפיחות על הגב, ובמקרים קיצוניים (וכשיש אורחים) אני אפילו נעמדת. זהו. אין נדנודים. אין הלוך ושוב. אז זה מה שהוא רגיל לו.
(חוץ מבסלקל, שאז הוא מנודנד).
אז יכול להיות שהוא סתם תינוק נוח בלי קשר, אבל אם יש קשר, אז נראה לי שחתכנו בזמן את מעגל ההסלמה שמתחיל עם הליכות מונוטוניות ונגמר בטלטולי פצצה מתקתקת (אני חוזרת על הבדיחה של עצמי). אז כן, הוא אוהב פשוט לשכב על הגב. לא תמיד. ולא להרבה זמן. וגם בים רוב הזמן הוא היה עלי, עם ובלי פטמה בפה. אבל בעיקרון הוא לא מאלה שכל הזמן חייבים לעמוד אתם. שזה מאוד מנחם, וגם בריא לגב שלי.
תרגישו טוב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|