|
16/5/2005 23:06
|
נועה
|
מאת:
|
|
אוי, תודה על החיבוקון הזה
|
כותרת:
|
גם אם הוא בעירבון מוגבל, סיס :-) ממש זקוקה לו כרגע. אז זהו, שנראה לי שאני בתור פרילנסרית לא צריכה להכניס בכלל שיקולים של כדאיות מהסוג הזה. זה היה תופס אם הייתי מועסקת שם באופן מסודר, והיו לי יחסים של עובד-מעביד. שאין לי כרגע. אני מקבלת עבודה פה ועבודה שם וזה מצטבר בקושי. אדרבא, מקבלת פחות ממה שסיכמנו מראש. וזה נראה לי ממש מכוער, באמת. נכון שנסעתי על חשבונם לארץ. אבל לא ביקשתי, הם הציעו, ואני שילמתי על הכרטיס של אביתר, והכל היה מסוכם מראש. לא הרגשתי שהם עושים לי טובה. ואם הם עשו לי טובה, אז באמת, זו בעיה שלהם. אני כאמור לא ביקשתי כלום. סתם, הבוס הזה נראה לי פוץ מתנשא מהרגע הראשון ואמרתי לבוסית המיידית שלי שאני לא הייתי יכולה לעבוד איתו ישירות. וזה באמת היה מרגיז, אני נוסעת לשלושה ימים ל- 18 שעות ארכיון סך הכל, לא מתאים לי להפסיד ארבע בשביל שטויות. ושוב, אני לא ביקשתי ולא הצעתי! זה בא ממנה. הם אלו שחזרו בהם, ובסוף אני יצאתי כפויית הטובה.
די, עזבו. אני עדין עלובה.
לגבי הגיס, כן, היה ונגמר. תודה לאל. אני כל הזמן חושבת שאין לי כל כך על מה להתלונן, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, ובסך הכל רוב הזמן היה ממש נחמד. אבל נמאס לי שיש כל הזמן עוד מישהו בבית, במיוחד שלאחרונה אני עובדת בעיקר מהבית, ושמציצים לי מאחורי הכתף כל הזמן וגם מעירים לי על שגיאות כתיב. סתם.
ולגבי החופש, סיס, אנחנו לא נוכל לקחת עוד אחד. כלומר אני אוכל, אבל יואל לא. האופציה היא לטייל בעיר, שזה תמיד טוב, אבל לא בשביל זה אני כאן... טוב, לא רק. בינתיים מסתמן שאמא שלי יואל הגואלת תבוא קצת ואני אוכל לעבוד.
ובינתיים גם הבטחתי ליואל את האינטרנט ואני מתפנה.
סיס הברווזונים שלך מתוקונים. אמא אווזה שכמוך נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|