|
15/3/2005 21:44
|
צוריץ
|
מאת:
|
|
הוי, בנות
|
כותרת:
|
סיס- אני מקווה שאתם בסדר. בשנתיים האחרונות איבדתי סבתא וסבא, בהפרש של שנה זה מזה. סבתי היתה חולה כמה שנים, אחרי שבץ מח, ואין לי ספק שהיא נגאלה מיסורים. סבי כבר היה בן תשעים וחמש ולמרות מיחושים שונים, נראה שהוא פשוט התעייף וכבר לא היתה לו המחויבות להמשיך כדי לדאוג לסבתא. כחודש אחרי יום השנה שלה הוא נפטר. אני עדיין מתגעגעת אליהם, לאיך שהיו כשהייתי ילדה וגם אחר כך, כשבגרתי. כשפינו את דירתם אספתי אלי הביתה קצת פריטי ריהוט ודברים קטנים שיזכירו לי אותם ואותי של פעם, אמצעי להשבת זכרונות ילדות, שאני מקוה שיהפכו לחלק מילדותו של יותם. הוא הרי לא ממש יזכור אותם, לפחות שיזכור משהו שיתקשר לתצלומים שלהם. עכשיו אני כבר דומעת. אני יודעת שהתמזל מזלי עם סבים-סבתות והיה לי שפע מהם עד לא מזמן. עדיין יש לי סבתא אחת שרדנית.
ממש לפני חצי שעה עוזי, חתולתנו הפוסטמה, הצליחה להעיף משולחן האוכל מפה ועליה 3 אגרטלים כבדים, שהתנפצו לרסיסים על כל הסלון. בהם אחד של סבתא שושנה, אהוב עלי במיוחד. אוף. כנראה נתפסה לה ציפורן בשולי המפה.
ורד- אני שמחה שהמצב משתפר והולך. עדיין משתפר, כן?
נועה- איך עוברת הנסיעה הפעם?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|