|
16/3/2005 23:32
|
נועה
|
מאת:
|
|
צוריץ, אכן כיף, ועוד לסיס (ובכלל גם לורד)
|
כותרת:
|
אני יודעת. זה פשוט עבודה קשה, ומאד עצמאית, וכל העליות והמורדות עלי, אז אני מקטרת. אבל מדי פעם אני מרימה את הראש ואומרת - הי, איזה כיף לי, איזה ג'וב תפסתי. שלא יגמר לעולם, באמת.
סיס, את יודעת, גרמת לי לחשוב, והגעתי למסקנה המצערת שלמעשה חסרה לי החוויה הזאת של סבא וסבתא, לי ולאחים שלי. חסרה, לפחות במובן שבו אני רואה עכשיו את אביתר נהנה ממנה. מדהים כמה אור הוא מטיל לפינות חשוכות.
אמא של אמא שלי נפטרה לפני שנולדתי, היא היתה אולי קצת מבוגרת מסבא של אליאב כשנפטר. דלקת פרקים שהידרדרה. סבא שלי היה איש עליז ושמח, ילדותי וחמוד, והיה לו מאד קשה לבד, אז מהר מאד הוא נישא שוב. ככה היכרתי אותו -סבא ואשתו, שטכנית יכולה היתה להיות סבתא שלי, אבל ממש ממש לא. אני לא זוכרת אותם ביחד בכלל, בקושי התראינו. אחרי כמה שנים הם התגרשו, ואז פתאום הכרנו את סבא החמוד שלנו. בערוב ימיו הוא מצא לעצמו אישה ששימחה אותו, אבל הוא בעצמו כבר היה חולה וזקן, ואמנם התראינו הרבה יותר אבל גם כן לעיתים רחוקות, ועם המון מגבלות. הוא נפטר קצת אחרי החתונה של אחותי ורק בדיעבד הבנו עד כמה הוא היה יקר לנו.
חוץ מזה הוא גר בחיפה, ואנחנו בירושלים ובדרך היתה נתניה, עם הסבים האחרים שלי, שפשוט מעולם לא אהבתי. לא נעים להגיד. ואת יודעת מה, אני גם לא בטוחה אם אי פעם אהבו אותנו, בכל אופן לא אהבה כזאת שלפולנים אסור, כזאת שנוגעת ומחמיאה (למרות שזה עולה לנו לראש). ובנתניה שרצנו הרבה יותר מדי. אני משתפכת על זה הרבה פה בפורום, כל פעם שמישהי כותבת על חמות מעצבנת אני מזדעקת. הרבה הרבה יותר מדי. סבא שלי הנתניתי נפטר לפני חמש שנים וקצת - למחרת החתונה שלנו. בשנים שקדמו למותו הוא היה משותק כמעט לגמרי בעקבות שבץ. לא מזמן ניסיתי להיזכר בקול שלו ולא הצלחתי, אני כמעט לא זוכרת אותו מדבר. לא יותר מ'תסגרו את הדלת יש נמלים בחוץ'. וסבתא שלי, שמאז פטירתו הפכה לשבר כלי, נהייתה אישה עוד יותר מרירה ועלובה. עכשיו היא מתגוררת בבית האבות הסיעודי שבו הוא נפטר והביקור אצלה הוא ענין של כורח.
אבל אף פעם לא חשבתי שאני מפסידה משהו, עד שאמא שלי הפכה בעצמה לסבתא, בערך. פתאום הבנתי שאפשר - וצריך - גם אחרת. אולי זה התחיל עוד קודם, כשנישאתי והבנתי שיש מודלים משפחתיים אחרים. נכון כיף כשסבתא מתנדבת לשמור על הילדים, או באה לבקר עם שוקולד, או סתם מתנהגת בתור מבוגר לא-אחראי ומפנקת עד כלות? הלוואי שנזכה להרבה מזה.
אני מקווה שאת זוכרת להנות מהמפגשים עם הפסיכולוגית - מגיע לך, התשומת לב האישית הלוחצת הזאת :-)
נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|