|
30/11/2004 14:04
|
סיס
|
מאת:
|
|
נועה, אני אשת ה"תוך כדי"
|
כותרת:
|
כשלמדתי באולפנא, התנדבתי בכל מיני אגודות, מועצות תלמידים וכד' וגם התחלתי את הרומן עם הרדיו. קבלתי תפקיד רשמי במצעד הלועזי בסביבות כיתה י"א, והמשכתי הלאה עד למותה של ג' בתחילת שנת המדרשה שלי (המדרשה שכנה בטלביה, קרוב להכל... אח, שנות ירושלים שלי... נראה לי שאתגעגע אליהן לעולם. הרדיו, יד בן צבי, ון ליר, הספריה הלאומית, החברה להגנת הטבע, משפחת גורי, הרקפות בדרך לגבעת רם, השלג... לא הספקתי את כל מה שרציתי!).
ובשבוע האחרון של השירות התחתנו. ביום האחרון של השבע ברכות התחלתי קורסי קיץ בפקולטה. שתי שבתות ראשונות- נסעתי לאליאב, לגבול עם לבנון (הוא היה עדיין בשירות סדיר, וסגר 21 מייד לאחר החתונה. חצופים...). ואז התחילה שנת הלימודים, ההריון של סיני, עבודה בקיבוץ, הנחיית בתי מדרש, לידה, שנה ב', שנה ג', כניסה למו"פ בחממות, ההריון של שבות, ריכוז ענף הנוי, לידה, קבלה לחברות, סגירת התואר, יציאה מהנוי, כניסה לועדת צעירים ועוד ועוד ועוד... והנה אני כאן, בכל מיני תפקידים בכירים במשק ובקהילה ומרגישה נורא זקנה... ואז את באה ומכריזה שאני פיצית! אולי זה מה שיתן לי את האנרגיות להתחיל את תכנית של נשמת לפוסקות טהרה. אני מתכננת עליה כבר שנתיים ולא יוצא... האמת שהשנה זה די במודע- החלטתי שמתחשק לי קצת פנאי בחיים, בלי מרתונים של שאיבות...
טוב, שבותי מתעוררת (כבר יום שלישי שהיא לא בפעוטון... היום אבחנו לה במרפאה דלקת אוזניים, שקדים מוגדלים ועוד איזה משהו. שתהיה בריאה...)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|