|
31/5/2005 13:48
|
נועה
|
מאת:
|
|
שלום לכולן
|
כותרת:
|
סיס, למה איטיות? ולמה מרגיזה? מה קורה?
צוריץ, נשמע כאילו זה הזמן להרפות. נשמע שאחותך יודעת מה היא רוצה ואיך לעשות את זה. (עדין מנקרת לי השאלה, אם היא רוצה לבד בגלל בעלה או למרותו, אבל כנראה שהיא יודעת את התשובה, וזה מה שחשוב). לפחות את יודעת שעשיתם מה שאפשר והשיחה עם ההורים אולי עזרה לה לחשוב על כל צדדי הענין. עכשיו התפקיד שלכם הוא להיערך לתמיכה באחות חד-הורית. בכל מקרה, לא קל.
אצלנו עליז. בסוף יצא שכל סוף השבוע (הארוך) התעסקנו עם 'החדר של אביתר'. הוא ממש מאושר בו, וכבר ישן בו שני לילות בלי תקלות מיותרות. למעשה אני חושבת שלנו היה קשה יותר מאשר לו. הוא התעורר פעם אחת בלילה, כרגיל, ואני קפצתי מהמיטה ברגע ששמעתי אותו. לא יכולתי לדעת כמה זמן קודם הוא התעורר. התעורר בבוקר בשעה הקבועה (בין שש לשבע) שמח וטוב לב. וחוזר מרצונו לחדר, שוב ושוב! אני חושבת שאפשר לומר שהצלחנו. השלב הבא יהיה לגמול אותו מהתעוררות הלילה שהוא סיגל לעצמו לטובת בקבוק חלב. אשמתנו כמובן.
אתמול הלכנו לטייל עם זוג חברים, הלכנו קצת לאורך הנהר ובצהריים הגענו לפסטיבל 'ירוק' שהתקיים באחת השכונות לאורכו. היה מקסים, הפסטיבל היה ממש מוצלח והיתה להם פינת ילדים פשוט נהדרת. יש לנו 'בארץ' עוד כמה דברים ללמוד. היה תשלום פעוט בכניסה ואחר כך הכל היה חינם, ורגוע, ושופע. פשוט מקסים. בקיצור, הכל היה טוב, חוץ מזה שבתחילת המסלול ירד גשם שוטף ואחרי התלבטות קצרה המשכנו בדרכנו, ספוגים במים. בפסטיבל כבר הסתובבתי יחפה. אביתושי היה כזה מתוק, הוא נעלם לנו לרגע ואז ראינו אותו יושב על שפת הנהר, מסתכל לברווזים בעיניים. לעומת זאת ניגש אליו מישהו בתלבושת קוף, והוא כל כך נבהל, אמר לו 'ביי ביי' בעוז ונסוג.
אני צריכה להכין הרצאה למורים של קק'ל והפעם הוגבלתי בשעות, כי אתן יודעות, חמדנית שכמותי, מתנה את עבודתה בתגמול. כאילו שאפשר להכין הרצאה של שעה פלוס מצגת בחמש שעות. אבל קדימה לעבודה.
ורד, איך היה? נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|