|
4/5/2005 15:22
|
נועה
|
מאת:
|
|
ורד...
|
כותרת:
|
איך שאני לא אמורה להיות פה, חבל'ז אחד גדול, אבל באתי אז הנה. הקטע שאת מתארת - שביום ראשון הוא נהיה בכייני - בול כמו אצלנו. אני האשמתי את הברית. הכי נוח, לא? 'תראו מה קרה, היה לי תינוק רגוע וישן והברית קלקלה הכל'. אז זהו שזה לא ממש הברית, זה כמו שחברה שלי אמרה - בשבוע הראשון הם נחים מהלידה. הגיוני. אחר כך הם מבינים לאן הגיעו, ומתחילים לקטר. זה בדיוק הפועל שאני הרביתי להשתמש בו. הוא לא ממש בוכה, עדין לא גזים, סתם. והסתם הזה הכי מעייף. והכי מעצבן, במיוחד בלילה.
אז רק על קצה המזלג, שתי עצות מהאשפה הפרטית שלי (חיצים למטרה, יענו)- 1. בערבים האלו כשהוא בוכה ולא ממש יונק, תעשו החלפות. קצת את, קצת התגלית החדשה (אהבתי). לפחות תשני בערב. וכמה שאני שונאת לישון 'בערב', רק זה היה מאפשר לי להחזיק מעמד עוד קצת בהמשך הלילה. 2. להניק במיטה? ניסית? זה לא פשוט, במיוחד לא בהתחלה כשהוא קטן וצריך לתמוך בו מכל הכיוונים, אבל כשנמאס לי לקום, הייתי מושכת אותו אלי ועושה כאילו אני ישנה. לא באמת ישנתי כשהוא ינק, אבל לפחות לא הייתי צריכה לעבור ממאוזן למאונך. והעיקר, לא צריך סתם 'לשבת' כשהוא נח בין צד לצד, אלא לנמנם במיטה. עוזר מאד מאד
מצטערת לשמוע על הקושי עם עמליה. למרות שניסיתי את כוחי ביעוץ מקדימה, אין לי באמת מה לומר בענין. אולי רק - תזכרי שיהיה בסדר? תראי איזה יופי אצל נוריתשל? אחרות? תזכרי שזה לטובתה? וכאלה. היא ילדה גדולה וחכמה, אני בטוחה שהפגיעה בה היא מזערית.
טוב, יש לי הרצאה מחרתיים (בתיאוריה, עדין אין) אז יללה חזקי ואמצי. נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|