|
3/2/2005 01:17
|
נועה
|
מאת:
|
|
מה, אז זה הרב יואל?
|
כותרת:
|
גם אני האמת לא הסתדרתי עם כל מה שיש לו לומר. זו היתה כתבה מאד דמגוגית (הקטע ששרון בעצם רוצה מלחמה אבל עושה את זה במסווה של החזרת שטחים, נו באמת) הוא בעיקר רצה להעביר מסר, כך נראה לי. ושוב זה עצוב לדעתי שהוא הפך למנודה בתוך המחנה שלו, ושהוא כואב כל כך. אני יכולה להבין את זה. בכלל לפעמים נדמה לי שזה לא כל כך חשוב מה אנשים מאמינים כל עוד הם סובלים מזה.
ורד, מאד אהבתי את מה שכתבת מקדימה על האמהות הקלוקלת שלך. לי נדמה, ואת יכולה להתעלם כמובן אם לא מתאים לך, שאת מחוברת במיוחד לעמליה בחודשים האחרונים. עוד יותר קרובה אליה מבדרך כלל. יכול להיות?
ועוד קצת עלי, היה לי מה-זה תאקל רציני עם המנחה שלי (הידוע בכינויו רוני) לא זוכרת כבר אם סיפרתי לכם על סאגת ההמלצה שהוא שלח בשניה האחרונה, אני מאד נעלבתי וגלגלתי את זה הלאה, עד שהוא כתב 'נעלבת? ממני? והלא את כל כך... וכל כך...' ועוד ועוד. אני כל כך לא משתכנעת מזה, זה שאני 'ילדה גדולה' (במילותיו) ועומדת על רגליי שלי זה לא אומר שאני לא צריכה תמיכה של מנחה. לפחות לא כל עוד אני עדין סטודנטית, ועוד שלו. אז ממש בלי להתכוון הכנסתי לו בחזרה, כמובן שהייתי מודעת לזה תוך כדי אבל לא יכולתי להפסיק: הוא הזמין אותי לארוחת ערב (מתחנף, זה כי הודעתי לו שאנחנו חייבים להיפגש) ואני אמרתי בשמחה, אבל שלא יהיו שם שרצים. אני הרי יודעת שהוא לא יגיש לי שרצים (למרות שהוא כאילו כל פעם שוכח ושואל מחדש, כאילו הוא מחכה לעדכונים בתחום) אבל הרגשתי צורך להיות ביצ'ית. כי אם כבר מתייחסים אלי ככה אז לפחות להצדיק את זה. לא? בקיצור, התנצלתי. אה, תשמעו קטע: היום פגשתי בספריה מורה שלי מהתואר הראשון. פוץ אמיתי. ניגשתי אליו ועשיתי לו כבוד, והוא ניצל את ההזדמנות להזכיר לי כמה אני קטנה וטיפשה ו'את צריכה לקרוא X וגם Y'. מכירות את זה? חייכתי יפה ואמרתי נכון ונפרדנו כידידים. לא ממש.
לילה טוב נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|