|
23/3/2005 22:58
|
נועה
|
מאת:
|
|
מקסים כפלים
|
כותרת:
|
גם סיני, גם החתונה. יפה שהספקת כל כך הרבה בבוקר החתונה. אני קמתי עם שעורה בעין ומרוב שזה היה כל כך 'על זה לא חשבתי' זה היה בעיקר מצחיק. כי גם ליום החתונה מתכוננים לא מעט זמן, מתאימים את צבע המפיות למפה ואת ההזמנה לפרח שמעטר את השמלה, אבל מי חושב על זוטות שכאלו. אז במקום לספר הלכתי לרופא, שאמר שהיה מציע לי לשים על זה שקית תה - אבל לא בערב חתונתי, כי זה בעיקר מנפח את האזור, אז הוא שאל אם יש לי מאפרת טובה... למזלי, היתה לי - מאפרת תיאטרון לשעבר, שגם עשתה תיקונים בשמלה שלי, והיא אכן עשתה עבודה מצויינת. רוב האנשים לא עלו עלי בכלל. חוץ מזה היה מאד חגיגי, התחתנו במסעדת אנה טיכו ויצא כמו שרציתי - מסיבת תה המונית על הדשא. בערך. קצת צפוף לרקוד אבל ממילא תוך מעגל וחצי כולם התערבבו, אז לנו לא היה אכפת. ויואל היה זה שהפתיע מתחת לחופה - הוא פתאום שלף שיר והתחיל לדקלם, משהו יפהפה. כל החברות שלי היו בטוחות שהוא כתב את זה בעצמו (הוא לא) ואנחנו מעולם לא טרחנו להעמיד את הדברים על דיוקם... והיו שני רבנים, בן דוד חמוד של יואל שניהל את החופה וקרוב חרדי של אמא שלי ששיגע אותנו עם דרשה כאורך הגלות, אבל לפחות זה היה כבר בזמן האוכל. מה שהכי שימח אותנו היה, אני חושבת, שאנשים נהנו. במשך הרבה זמן אנשים התקשרו וכתבו או טרחו לספר להורים שהיה להם כיף. לי היה מאד חשוב שאנשים לא ירגישו שהם עושים לי טובה שהם באים לחתונה, אלא שהם נהנים איתי גם.
אפרופו, אתמול היתה לנו שיחה מאד מעניינת בעניני מקווה, בעקבות הסרט כמובן. אגב, ענת צרויה מצטלמת במקווה אותו פקדתי בערב חתונתי, ברחוב גדעון. זה לא היה מרגש. מוזר שהבנות המקומיות בכלל לא הבינו על מה המהומה - מקווה, רבנות, פתק מהבלנית וכד', ואנחנו הישראליות (היינו שלוש) היינו עצבניות להחריד. מוזר.
טוב, עבודה צום קל מחר, לזו שצמה ונו, למה אתן מתחפשות?? נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|