|
17/4/2005 15:22
|
ורד
|
מאת:
|
|
טוב, יא קרציות (וגם לאורחת המתפרצת)
|
כותרת:
|
טוב, סיס כבר יודעת שבלחץ ממש אני לא. בדיוק חזרתי מסרט. שתבינו, ההעלמות אתמול ממש לא היתה דיכאון שלפני לידה. בכלל לא. אני אמנם אומרת לבטן שלי, נו, ומה יהיה, אבל באמת כשיבוא יבוא. פשוט הגיאוגרפיה הביתית שלנו היא כזו שהמחשב שלי נמצא בסמוך לחדר של עמליה, ומתוקף היותו ענתיקה הוא עושה מלא רעש, בעיקר כשמדליקים אותו, אז נראה לי לא לעניין להציק לו במוצ"ש כ"כ קצר. אבל תיארתי לעצמי שחבורת הפולניות הג'רבאיות פה תגרום לאימא שלי להיראות שלווה ונינוחה, אז נכנסתי לרגע מהמחשב של בנהז"ש (לפ טופ דיסקרטי ושקט במיוחד). והסיבה שלא הרחבתי היא פשוט כי היינו באמצע לראות "24". סתם פרחה אני. לא סנטימנטלית ולא כלום. (וכן סיס, גם אצלנו היו את הטלפונים של מוצ"ש, אם כי האחים שלי נזהרים ודולים את המידע מאימא שלי, שרויטרס קטנים לידה).
ובכלל שבת היתה נינוחה למדי. בליל שבת התארחה אצלנו חברתנו הלסבית, שהיא המועמדת הראשונה להקפצה במקרה של לידה, שקיבלה הוראה להגיע עם מברשת שיניים למקרה שמשהו מתחיל לקרות במהלך הארוחה. אה, גם החברה החדשה שלה באה, והיא מאוד נחמדה. וחוץ מזה, לפני כמה שבועות עצר את בנהז"ש ברחוב איזה דוסון חמוד עם כיפה שאמר לו שהוא גר ברחוב ונורא אהב את הסרט. בנהז"ש סיפר לי עליו, ואז התברר מאותה חברה שגם הוא בקהילה, של ההומואים הדוסים הכוונה. הפעם דווקא בוגר של ישיבת הכותל. מאלקנה (אני מתה על זה). וביום שישי כשבנהז"ש ועמליה ירדו לאוטו גלידה, הם פגשו אותו והזמינו גם אותו (הרי היה ים מרק דלעת), כך שאכלנו ארוחת ערב ברוב עם, והיה מאוד נחמד. אם כי נטול לידה בעליל.
בשבת בנהז"ש ועמליה הלכו לגינת משחקים (שהסכמנו עליה מראש, במקרה של הקפצה) ואני נימנמתי. אח"כ תפסנו עוד חרופ משפחתי (ולחשוב ששבוע שעבר חשבתי שזה האחרון. חה חה חה). ואחה"צ עשינו טיול רגלי של איזו שעה. גם היה נעים. ולא נרשמו איזה צירים מרשימים ששווה לדווח עליהם.
וכשתבינו את מידת הנונשלנטיות שנפלה עלי, וזה גם בתשובה אלייך ליאת המקוניאלית, היום בנהז"ש נסע לכנס ההוא בירושלים שם הוא מרצה. זוכרות שסיפרתי לכן בזעזוע על הכנס ב - 17 באפריל שמישהו, איזה גביר שיושב בכל דירקטוריון אפשרי הזמין אותו אליו, ואי אפשר לומר לו לא, ואני אמרתי לבנהז"ש שאין סיכוי שהוא יוכל להגיע. אז הנה לכן. הוא בדרך לירושלים. באוטובוס. והוא שומר על נוהל ראשון אחה"צ, רוצה לומר, נייד פתוח. אגב, נוע, את בטח יודעת מה ומי הכנס. זה לזכרה של עדי בלומברג. היא למדה אתך בשכבה, לא? בקיצור משפחתה הקימה קרן לזכרה, שבכל שנה מקיימת יום עיון היסטרי עתיר משתתפים מה זה שווים (הלוואי שהייתי יכולה ללכת) במוזיאון ישראל, וגם בכל שנה נפתחת תחרות אמנותית, שנגמרת בתערוכת נושא שמוצגת שנה אחר-כך, שוב ביום השנה. די מדהים. השנה הנושא של הכנס הוא "יחיד ויחד", ובנהז"ש מדבר על "בגידה". או מה בהליך היצירתי בעצם מחייב בגידה במקום שממנו אתה בא. יצא לו מעניין.
אז זהו. יש לי עוד אחה"צ שקט עם עמליה. אני מקווה שיעבור בלי הקפצות, למרות שהופה, הנה צירון חמוד בא. אבל יאללה, יאללה, הם נעלמים תמיד. למרות שזה מרגיש כמו גל. אבל טוב, זה נשמע כאילו אני סתם עושה טיזיניג. אני מבטיחה לעדכן כשיקרה משהו קצת יותר קונקרטי.
וליאת יקרה כל-כך. זה מאוד ריגש אותי מה שכתבת (אם כי מעט מפתיע למצוא את זה ככה בעמוד הראשון. אופס קורה). וכמו שאת שמה לב, אני די בסוטול. לא ברור אם זו שלווה אמיתית, הדחקה וחוסר אמון בזה שזה אשכרה יגיע, או סתם יכולת תפישה מוגבלת של המציאות. בכל מקרה, בכל בוקר אני אומרת: נו? מה קורה? וכשמגיע הערב אני כל-כך עייפה, שכל מה שבא לי זה רק לישון, אז אני אומרת, טוב, נחכה למחר.
אז זהו. הולכת להציץ קצת מקדימה ולאסוף את עמליה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|