|
2/12/2004 13:54
|
ורד
|
מאת:
|
|
טוב נראה לי שאני באקורד סיום
|
כותרת:
|
כי הראש שלי כבר בנסיעה, ויש לי קוצים כבר על כל הגוף. אני מתעוררת באמצע הלילה ואורזת מזוודות וירטואליות. אני כל-כך לא קלילה וספורטיבית בהקשרים האלו. כמו שבנהז"ש אומר, "תסתכלי על מה שכיף". והאמת, אני חושבת שיהיה טוב בנסיעה הזאת. החשש הבסיסי שלי שעמליה תעלה לי על העצבים התחלף בימים האחרונים במין תחושה של, וואי, איזה כיף שנבלה הרבה ביחד. אז עכשיו אני מתחילה למקד את הפאניקה בחזרה לארץ. איך היא תתאקלם בגן שוב? וכו' (אני מתחילה להזכיר לעצמי את אימא שלי, שאיך שמגיעים אליה לשבת, היא מתחילה בספירה לאחור, ונכנסת לדיכאון כי עוד מעט כולם ייסעו הביתה, לא משנה שעוד בקושי הדלקנו נרות).
אני רוצה להגיד לכן משהו, שישמע אולי קצת יהיר, אבל יאללה: איזה יופי שאתן כאן ואתן כאלה. ניסיתי להבין מה הקסם. סיפרתי לבנהז"ש על ההתכתבות הזו (נורא מסובך להסביר לו דברים שקשורים למוסיקה), והגעתי למסקנה שמה שעושה לי כל-כך חם בלב זה לגלות שוב ושוב אנשים עם פאשן, פסיון, למשהו שהוא לא המקצוע שלהם, או המשפחה שלהם. מבינות למה אני מתכוונת?
תיראו, יש סביבי לא מעט נשים משכילות, עם מקצועות סבירים וכו', אבל למצוא נשים שהסקרנות שלהן משכה אותן לעשות מאמצים שמעבר למקובל כדי לטפח איזה עניין שולי יותר או פחות, זה כבר משהו פחות תדיר במקומותיי, או בכלל. התאווה הזו, לשמה, היא דבר קסום בעיני. זו הציוויליזציה. אפילו פה בפורום, שלא חסר פה נשים חכמות, אני מוצאת שרבות מהן מתעלות את חוכמתן לדלת אמות ידועות מראש. יכול להיות שהאכסניה מטעה, ומאחורי הררי המילים הן מסתירות תהומות של חדוות ידע או מה שזה לא יהיה, שאינם מגזרת הפריון או ההורות, אבל לפעמים נעים לי לרענן את תחומי העניין האלו, לגלות שאינטילגנציה רגשית היא לא תמיד תחליף לאינטילגנציה נקודה.
טוב, עכשיו רק צריך להחזיר את נועה לארץ, ולהזיז את סיס מהחור הזה שלך (את יודעת ששירתתי שנה בעזה ודווקא יש לי נקודה חמה בלב לאזור?), ושכולכן תעלו לרגל לתל-אביב, ומוטב לפני ה- 13 באפריל. התאריך המיועד. אז מה נועה, יש ביקור נוסף באופק? וסיס?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|