|
17/3/2005 12:26
|
נועה
|
מאת:
|
|
גם אני עוד בתוך זה
|
כותרת:
|
באמת מעניין. 'פעם' חשבתי שככה זה בארץ, אתן יודעות, עם משפחות מצומצמות, שלהורים יש דוד וחצי וגם הוא לרוב 'מאומץ', כי פשוט אין יותר. אחר כך הבנתי שזה לא כורח המציאות ושיש גם משפחות אחרות, שלפעמים גם עם המעט שיש מסתדרות מצויין. ושזה בכלל לא קשור למהות היחסים. אז לא אצלנו.
זה באמת כואב לי לאחרונה. וחשבתי על זה אחרי שכתבתי כאן, זה לא שאמא שלי למשל היא סבתא למופת - רחוק מזה. היא עובדת ועסוקה בעצמה, אי אפשר לבנות עליה לשמרטפות (גם לא בארץ), היא לא מהמרעיפים. אבל היא שם, והיא אוהבת, ואני רואה על אביתר איזה כיף זה כשמישהו פתאום נוחת מהשמיים (טוב, אצלנו זה בהחלט נחיתה מהשמיים) ואוהב אותך בלי גבול, בלי תנאי, סתם כי הוא שם. זו מהותה של הסבתאות, לא? בית של סבא וסבתא צריך להיות מפלט מהחיים, כן, גם מאבא ואמא שעלולים להיות מעצבנים לפעמים, צריך להיות מקום של אהבה נטו. בלי חשבונות וחובות ותעוקות היום-יום, כמו שבדרך כלל יש בבית.
רגע. עכשיו שאני כותבת את זה, האם זה אומר שזה מחייב גם אותנו לאהוב חזרה בלי לשאול שאלות? הממ. מה עושה את סבא וסבתא אהובים בעינינו?
נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|