|
28/2/2005 22:51
|
ורד
|
מאת:
|
|
חזרנו מארוחת הסטייקים, עייפים אך דחוסי כולסטרול
|
כותרת:
|
ובקצרה: נועה, נו, מה חשבתם? אני מאוד אהבתי, ובין זה למיליון דולר בייבי, שאין גבול לשמחתי על זכייתו, קשה לי להחליט. ואגב, הבטחת בעבר לומר מה חשבת על "קרוב יותר". אני מחכה.
צוריץ, נשמע כמו חרא יום. הדוח במיוחד. וצ'ופסטיקס? הגיע הזמן לחשבון נפש.
אה ונועה, כן גם אני לפעמים מתפתה עד כדי דגדוג באצבעות. לפעמים אפילו פותחת הודעה, אבל לרוב סוגרת כלעומת. באמת, אם זה נורא חשוב לי, אכתוב בשמי. מה שכן, שמתי לב שאם מאחורי הדברים המקוממים יש אנונימוס, אז אני מתנסחת בנבזיות הרבה יותר גדולה. ראה "היועצת" לדוגמה. אם מישהי עם שם ופרצוף היתה מציגה עמדה זו, הייתי עדיין מתעצבנת, אבל משתדלת לעדן את רוח הדברים.
וסיס, סתם חשבתי שאולי אני אצליח איפה שהוריו נכשלו. אז הוא זה ששטיפת המוח לא עבדה עליו, הא? איזה מסכנים ההורים שלו. אני תמיד אמרתי שאין לי בעיה שילדיי ייצאו: חרדים, חילונים, הומואים, מבוללים... רק לא פשיסטים. ולכן אני מאמינה באינדוקטרינציה. יש לי בראש כמה דוגמאות מוצלחות של הורים שהצליחו להעביר את הלהט האידיאולוגי שלהם לילדים. אבל תמיד יש את הפחד הזה שאני אפול על סטטיסטיקת האנטי. אלו שחייבים לחשוב ההפך. לא נעים. במחשבה שניה, הדוגמאות המוצלחות שאני מכירה מגיעות מאנשים חדורי אידיאולוגיה אבל עם חוש הומור ואירוניה (נשמע כמו אוקסימורון? ) יכול להיות שזה הבסיס להצלחה? אז מה את חושבת? למה אצל הלזרים זה לא עבד? לילה טוב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|