|
19/4/2005 21:54
|
ורד
|
מאת:
|
|
כמה דברים
|
כותרת:
|
קודם , תודה נורית, באמת יפה מה שכתבה לי מקדימה. לחצה על כפתור.
בעניין הזאתי מהיוגה: מה שמדהים אצל הבחורה הזו הוא, ואני נשבעת שאני לא מגזימה, שבקושי ראו שהיא בהריון. עד חודש שמיני פשוט לא היתה לה בטן. ובשבועות האחרונים צצה לה בטן של גג חודש חמישי. בחיי. הכינוי שנתתי לה זה "הריון מדומה". כל הזמן צחקתי עליה, ואיימתי עליה שאם היא תעז ללדת לפני גורלה בסכנה. כשהיא התלוננה על כאבי גב נגיד, אז ניפחתי נחיריים בזלזול, כן בטח, כאבי גב. למה לא? זה כבר הפך להיות המוקד הקומי בשיעור. והנה לה, לידה ראשונה יומיים לפני התאריך. מה תגידי על זה סיס, הא?
האמת, התרגשתי בשבילה. כי בשיעור האחרון, אני המורה והתלמידה הנוספת, כולנו עם ותק של לפחות לידה אחת, דיברנו בינינו והיא התבצרה בשתיקתה ואמרה שזה מלחיץ אותה, ושהיא מרגישה שהיא לא תדע ללדת. נדמה לי שהסיבה שאני לא שונאת אותה היא, סיס את תאהבי את זה, שהיא לא סתם מהרזות. היה לה פשוט הריון רוחבי. בחיים של לא ראיתי כזה. כאילו העובר שלה התנחל בחלל חלופי לבטן. נגיד בשדיים או בתחת.
ונוע - התימרונים של ארוחת צהרים נשמעים ממש מתוסרטים. מתה על הטנגו הזה. אני גם מאוד טובה בו, אם להודות באמת. את צריכה לראות אותו עם מרואינים אקדמאים. הם מתאהבים בי בשניה. (מה שאני לא יכולה להגיד על מרואיינים אחרים דווקא). בקיצור, עם קילומטראז' התימרונים הזה נראה לי שאת מוכנה לילד שני. אפרופו תימרונים כן.
טוב, אני אלך להוריד תה פטל אחרון להיום.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|