|
17/3/2005 10:10
|
ורד
|
מאת:
|
|
אני אתחיל עכשיו ואגמור אחורי זה
|
כותרת:
|
כי בעשר ורבע מתחיל הרענון לידה שלנו עם גילה. יש לי המון מה לומר על סבים וסבתות, מצחיק שהעלתן את זה, כי בדיוק בנסיעה האחרונה שלנו לסבתא של בנהז"ש, להלן גרנדמה, דיברנו על זה. מדובר באישה קשה, בת 90, שחוץ מפה ושם היא יחסית במצב טוב. אמנם היא רודה בפיליפינית שלה, ליסה, כלל לא מודעת לעובדה שיש לה קיום מעבר לטיפול בה, וגם הזיכרון שלה לא מה שהיה פעם, אבל בהתחשב בגילה היא שומרת על חוש אירוני נדיר, היא מטופחת ומעורבת חברתית.
היא עלתה לארץ לפני שנתיים וחצי. במשך יותר מעשרים שנה, מאז נפטר בעלה, האבא של אבא של בנהז"ש, היא חיה לבד בדירה מדכאת בניו ג'רזי, כששני ילדיה בישראל. היא נשארה שם בגלל החברים, הקירבה לתרבות האמריקנית, ורשיון הנהיגה שעליו התקשתה לוותר. בסוף היא חלתה ועלתה. משיחות עם חמותי, וגם עם בנהז"ש, עולה לא פעם השאלה האם באמת לחצו עליה לעלות. הכוונה לילדיה, או שבעצם היה להם די נוח עם הביקורים הדו-תלת שנתיים האלו. כי כאמור, מדובר באישה עם הרבה דעות.
בנסיעה האחרונה שלנו אליה, כאמור, בנהז"ש אמר שהוא חושב שהוא לא אוהב אותה. ככה פתאום זה נפל עליו. זה התחיל בזה שהוא קצת נעלב. ארבעה חודשים לפני החתונה שלנו היא היתה בארץ לכבוד טקס הענקת פרס ישראל לבנה, האבא של בנהז"ש. במוצאי הטקס הודענו לכולם שאנחנו מתחתנים. היה שמח, וחמותי מיד הציעה לנצל את המומנטום ושגרנדמה כבר תישאר בארץ עד החתונה, כך תוכל לראות איך היא מרגישה פה. גרנדמה סירבה, וגם לא באה לחתונה, בטענה שהטיסות הצפופות קשות לה. חצי שנה אחרי החתונה שלנו התחתן נכד אחר. הבן של דודה של בנהז"ש, אליה גרנדמה מאוד קשורה (בטח מתוקף היותה בת, אבל גם מפני שאבא של בנהז"ש חזר בתשובה, ואילו בתה מנהלת אורח חיים חילוני). בקיצור, לחתונה המתחרה היא הגיעה. מאז בנהז"ש מתקשה להתכחש לעלבון.
המשך יבוא
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
21/12/2004 21:12
|
OK -
סיס
|
 |
|